לבן, “גֶמֶר” ו”שְנִינָה” משקאות חלב בעיראק

“שְנִינָה

“שנינה” זה משקה חלב כדוגמת לבן שדיללו אותו במים. רבים בעיראק ידעו להכין אותו בבית. שתו אותו בימים חמים כמו שנוהגים לשתות בארץ משקאות קלים.

“מַסְטָה”

בצפון המדינה, בעיר ארביל שלא הייתה כל-כך רחוקה, מהעיר בגדד, מכרו את ה”מסטה”, בשוק האוכל, כשבתוכו קוביות קרח. זה הרווה את צימאונם של העוברים ושבים.

גם שם אפשר היה להכינו בבית או לקנותו במכולת השכונתית, מתוך קערות חרסינה גדולות ועמוקות דמויות כדים.

המוכר מזג ללקוחות מן הכד אל כלי שהביאו מהבית בעזרת מצקת וחייב אותם בתשלום לפי מספר המצקות שמזג להם.

לבן זה הנקרא “מסטה” הובא לשוק האוכל בעיר ע”י הכפריים בקיץ, יום, יום, יחד עם סלי פרות. הם שמו את הלבן בתוך כדי נחושת שהולבנו. הם היו בעלי פתח רחב. פתח הכד כוסה בבד לבן צח ועליו הונחה ערמת קש. כדי לשמור על הטמפרטורה של הלבן. מי שרצה לקנות, מי שהתעניין ורצה לקנות, הסירו עבורו מעט את הבד, והראו לו את ה”מסטה”, אם היא מוצאת חן בעיניו. ואם כן מזגו לו לפי משקל.

גֶמֶר” או “קמח” בשפת היהודים

זוהי גבינה רכה עדינה עשויה מחלב ג’מוסים, הידוע כרווי שומנים וזה היה גם אופייה של הגבינה שנחשבה יחסית יקרה.

היא נמכרה בשכונות יהודיות ע”י רוכלות ערביות שהסתובבו בין הסמטאות, כשמגש עגול גדול על ראשן וצעקו:  “ג – מ – ר” …  “ג – מ – ר”…

היהודים העיראקים קראו לגבינה זו ק – מ – ח. האות ק’ לא בוטאה עד הסוף, כפי שהעיראקים רגילים בדרך כלל ואתם יודעים זאת. יש הרבה מערכונים על ה – ק’ –  של יהודי עיראק. היא נאמרת עם החיך וכך גם האות ח’ שנאמרה יותר כאות גרונית.

חלב טרי מפרה “כבקשתך” ליד הבית

אמי מספרת עוד ולא סיפור אגדה שבעיר בגדד הגיעו הגויים החקלאים עם הפרה עד לפתח הבית וחלבו אותה מול עיניהם של הלקוחות, כדי להראות להם שהחלב אינו מהול במים. חלב מקורי. טבעי וטרי. סיפור מהסרטים.