מסיבת “שאשא” ומנהג שמירת היולדת

מסיבת “שאשא” לרך הנולד

נהוג היה אצל יהודי עיראק  (יתכן גם שאצל האחרים), שביום השישי להולדת התינוק או התינוקת, לערוך  מסיבה קטנה בבית לקרובים, בעיקר לילדים. ובמסיבה זו קיבלו הילדים  “שאשא” (פופקורן) וממתקים. זו חגיגה לילדים שצוהלים וקופצים משמחה. החגיגה האמיתית הייתה בגלל הפופקורן, ה”שאשא”.

יש אומרים שמקור השם “שאשא” בא מהשפה הערבית. בגלל שהאירוע נערך ביום השישי להולדת התינוק, או התינוקת. אם זה בן זכר אז אחרי יומיים נערכת לו גם ברית מילה, יש אומרים שמסיבה זו הומצאה כדי לא לקפח את הבנות שגם הן תזכינה במסיבה.

בזמננו נהוג אצל שומרי המסורת לערוך מסיבה לבנות הנולדות בשם “בריתה”, או “זבד הבת”. הייתי מציעה שם נוסף למסיבה זו: “מסיבת שאשא” במידה והיא נערכת בבית.

מנהג שמירת היולדת

כמו כן נהוג היה, שבמשך שישה ימים אלה התאספה המשפחה כל יום סביב היולדת ושעשעה אותה. סיפרו לה בדיחות וצחקו איתה. ובעלי הבית הגישו תה וקפה ועוגיות ועוד. עשו שמח, כמו שאומרים בשפת העם. לא הניחו לה להיות לבד אפילו לרגע. גם לחדר הנוחיות ולמקלחת ליוו אותה ושמרו עליה, שלא לדבר על כך שישנו על-ידה במשך 40 יום ו-40 לילה.

במשך ששת הימים הראשונים של הלידה השרו אווירה של שמחה ועליזות ואילו במשך שאר הימים זה היה ליווי ושמירה, שלא תהיה לבד. אולי זה מה שמנע מאותן נשים לחלות בדיכאון לידה, נושא שמרבים לדבר עליו הרבה בעידן המודרני. אולי היה איזשהו יתרון פעם בלגור ביחד..