צ’אי וקחווא – אז והיום

הכנת תה וקפה עיראקיים

בעיראק נהגו לשתות תה וקפה אחרי הארוחה, או בזמן קבלת אורחים. כך אומרת אימי ושמעתי זאת מיוצאי עיראק אחרים. זה היה כמו טקס. שתו אותו בכוסיות קטנות דומות לגביעים מעוטרות בפס זהב, או נקודות צבעוניות.

שתו אותו כמו ערק, כמות קטנה יחסית לכוסות שאנו שותים בארץ. וכשהשתכרו מכוסית אחת, שתו עוד אחת ועוד אחת. לא כמו היום ששותים בכוסות של בירה. התה הוכן אז בקומקום שנקרא: “צ’אי-פאסט”, שהונח על הסמובאר המהביל, שבתוכו להטו גחלים לוחשות.

הסמובאר של אז והמייחם של היום

שתיית התה לאחר האוכל הייתה בעיקר למטרת עיכול המזון. בחורף נועדה לחימום הגוף , בתוספת קינמון או גרעין הל. המבוגרים שתו את התה תוך כדי מציצת קוביית סוכר בפה שנקראה “דישלמה”, או סוכרייה אחרת שנקראה “קנד” (סוכריה שקופה שנקראת גם “נאבאט”).

הכנת תה בבית עיראקי, בארץ

הנוער של היום יתקשה להבין מה העניין בהכנת כוס תה, אולם בזיכרוני נצרב טקס הכנת התה ונשמר כאחד מהרגעים היפים והמענגים.

שמנו בקומקום קטן, כפית אחת של עלי תה ושפכנו לתוכו מים רותחים. בישלנו אותו על הפתילייה או על הגז באש נמוכה כ-3-4 דקות. כל פרט היה חשוב, היה חשוב מאוד שהמים ירתחו כמו שצריך, שכמות עלי התה תהיה בהתאם לכמות המים ובישול התה יהיה בדיוק כמו שצריך לא ארוך מדי בכדי שלא יקבל טעם מר ולא קצר מדי כדי שיספיק לקבל את כל הארומה, הטעם והצבע הנכון. יש המבשלים את עלי התה קצת יותר ושמשתמשים בו כתמצית. מוזגים רבע כוס מתמצית תה זאת ועליה מוסיפים מים רותחים.

העיראקים האסלים שותים עד היום תה חזק עם קוביות סוכר, או קנד. (סוכרייה בטעם מתוק מיוחד). בדיוק כמו אז. שנים רבות שאבי עמד בפרץ למנוע את כניסת שקיות התה שכונו בפיו בלא מעט לעג “פתקאות”, אבל גם הוא נכנע לבסוף והכנת התה המסורתית הפכה נדירה יותר ויותר ועברנו לשימוש בשקיות התה המקצרות את זמן הכנתו ופוגעות בטעמו של התה. אני מתגעגעת היום לטעם ההוא… ומנסה לפעמים לבשל תה בקומקום כמו פעם, לחוות את צליל המזיגה ולראות את האדים שעולים ממנו למעלה והריח והטעם שאין שני לו.

היום כשכולם רוצים קצת נוסטלגיה, כמעט בכל התחומים בצבעים, בריהוט ברפואה במזון ובמשקה, לא פלא שאנחנו אוהבים את אותם הדברים… שהייתה בהם איכות ויציבות וגם קצת שקט ושלווה…

הכנת קחווא בבית

שמים בקנקן 3-4 כפיות קפה תורכי ושופכים עליו- 3 כוסות מים מהברז מוסיפים גם 2-3  גרעיני הל. שמים בפנים גם את הסוכר. מבשלים על אש נמוכה מאוד. בוחשים קצת, כדי להמיס את הקפה במים. משאירים כך על להבה נמוכה עד שהקפה מקבל שכבת קצף וזה העיקר. סוד הקפה העיראקי הוא שלא נותנים לו לגלוש. שומרים עליו, עד שמתחילה גלישה ואז מכבים את הגז במהירות. לפני שמוזגים לספלים שופכים מעט מהקצף בכפית לתוך כל ספל. אח”כ מוזגים את הקפה לספלים, כשלמעלה יש שכבת קצף.

מגישים את הקפה בתוספת מאפה בית וכוס מים.

היום מכינים קפה בוץ בצ’יק צ’ק. שמים כפית קפה שחור וסוכר ושופכים עליו מים רותחים. בוחשים והקפה מוכן. יש אנשים שאוהבים קפה זה ולא מוכנים לשתות קפה אחר. אפשר לראות הכנת קפה זה, בכנסים המוניים. לא צריך לטרוח הרבה. ה”קחווא” נשארה כנראה, לשתייה לאניני טעם בלבד.