עלי חומוס בפתח הבית…

באחד מסיפוריה של אמי על ילדותה בעיראק סיפרה, שבוקר אחד נעים ואביבי התעוררה מוקדם מאוד לפני כולם ויצאה לחצר. שם פגשה את בן השכנים שהציע לה ללכת לשדה ולקטוף גרעיני חומוס. היא סירבה,  אך הוא לא הרפה ממנה  ושכנע אותה  שהחומוס טעים מאוד והוסיף: “אנחנו נלך מהר ונחזור מהר ואף אחד לא ידע שהלכנו”…

יש לציין ששדות החומוס היו רחוקים מהכפר ובעודם מטיילים בין שבילי השדה ומתווכחים של מי החומוס מלא יותר ומתפעלים מהשיחים העמוסים פרי… שמעו קול צעקה חדה של אישה צוענייה מרחוק, שביקשה מהם: “חכו אל תלכו… גם אני באה…”. היה ברור להם על פי  הסיפורים ששמעו על הצוענים, שכוונת האישה לחטוף אותם. הם לא ידעו מאיין באה הצעקה, אך ברגע שראו אותה האיצה אמי בילד והם החלו לרוץ בכל כוחם לכוון הבית.  האישה המשיכה לרדוף אחריהם ולצעוק: ” חכו”… “חכו”…  הזאטוטים לא שעו לדבריה וכל עוד נפשם באפם נסו מהמקום. הם היו מהירים יותר ממנה. בסופו של דבר הם הגיעו לבית  בשלום נושמים ונושפים ואת גבעולי החומוס זרקו בהיסח דעת על הרצפה.

כשהתעוררה סבתה של אמי משנתה ראתה לפתע את העלים הירוקים של החומוס ושאלה בתדהמה: “מעניין מאיפה העלים האלה על הבוקר…? חנה ‘לה הילדה השובבה שתקה ולא אמרה דבר והסבתא נותרה בסקרנותה… כלל לא עלה בדעתה שנכדתה הקטנה הספיקה לבקר בשדה החומוס