צ’אי-חנא – בית התה

בבית התה, בעיר ארביל ובערים אחרות בעיראק, הגישו את התה בכוסות קטנות עדינות דמויות גביע עם פס מוזהב מסביבו או כוסות עם נקודות כחולות. היו גם כוסות שקופות ללא גוונים, הן נקראו “איסטיקאן” וההגשה הייתה עם צלוחית קטנה מתחת לכוס וכפית קטנטנה בצד.

בבית התה שתו רק תה (ללא דברי מאפה), זה היה מקום מפגש שבו שמעו חדשות על מה שקורה בעולם, ממקלט רדיו שהונח במקום גבוה וכולם ראו אותו (נשמע מאד מוזר למי שלא חווה את הדור שלפני דור הטלוויזיה).

ישבו שם אנשים שסיפרו סיפורים ואגדות על ארצות רחוקות. המוסיקה השש-בש וה”מסבחה” עשו את שלהם, כיד הדמיון והכיף המזרחי. את הדברים ששמעו ב”צאי – חנא” חזרו וסיפרו בבית.