שלג’אם ושוואנדר…

חנויות המזון והמטעם בעיראק היו מסעדות פועלים קטנות בעיראק. מרוכזות וממוקמות יחד במקום אחד. שם הכינו פיתות חמות. לאפות עם קבב, קובות בורגול מטוגנות ישר מהמחבת. סמבוסק, בקלוואה ועוד. גם לפת וסלק ששולקים במים נמכרו, בעיקר בחורף ונקראו שלג’אם ושוואנדר. שוק האוכל שרת גם פועלים שהשכימו קום לעבודתם, אכלו משהו או לקחו עמם צידה והמשיכו בדרך. הריחות והטעמים נמהלו באוויר עם המוסיקה שהסתלסלה לה מה”צ’אי – חנא” (בית התה) הקרוב. לפי מיטב זיכרונה של אמי שתו שם רק תה  (לא קפה).

יש לציין שבשווקים אלה, עיקר העבודה של הכנת התבשילים נעשתה ע”י הגברים שהיו בקיאים גם בהכנתם. לא כמו היום שמקובל לחשוב שבמזרח, רק הנשים הם שבישלו או ידעו להכין מטעמים.

הערה קלה

בעיר ארביל אכלו התושבים קובה בורגול ואילו בעיר הבירה בגדד אכלו סמבוסק.