החרם על קאדר שוגול

לקָאדֶר שוּגוּל היו שתי חנויות בשכונה יהודית גדולה בעיר ארביל. בשכונה גם נמצאו בית כנסת ובית מדרש.

לא רחוק מהחנויות הייתה כיכר ובה נכחו שוטרים בהתמדה לשמור על הסדר. בין המוסלמים ובין היהודים שררו יחסים אמון. בימי שבת ההורים שלחו את ילדיהם למכולת במידה וחסר להם דבר מה בבית ואמרו לחנווני שאבא ישלם אחר כך. החנווני האמין בלי להגיד כמה עולה ומבלי לרשום. כשההורים באו ביום ראשון ובררו כמה מגיע לו לשלם, פרעו את החשבון. איש לא רימה את איש.

פעם אחת מעד קאדר שוגול והעיר הערה שהשמיצה את היהודים. רבני בית המדרש ובית הכנסת, באומץ ובגאווה האופיינית ליהודי ארביל, הורו לבני קהילתם לא לקנות ממנו יותר. להחרים אותו. הילדים, תלמידי בית המדרש ביוזמתם התקהלו ליד חנויותיו של קאדר וצעקו לו בהמוניהם: “חרם חרמים – גזרת המן עליך ולא נקנה יותר ממך!”… וברחו. הם חזרו על פעולה זו מספר פעמים. בעל החנויות נבהל והלך לבית הכנסת לקח עמו מספר קנקני שמן וביקש סליחה מהרבנים והבטיח יותר לא לדבר סרה ביהודים.